Le texte Le vocabulaire Les révisions
Peah
Daf 21b
אָמַר רִבִּי אָבִין מַהוּ בְּעוֹנְיִי שֶׁאֵין עֲשִׁירוּת לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר בְּעוֹנְיִי בְּעִינּוּי שֶׁהָיָה 21b מִתְעַנֶּה וּמַקְדִּישׁ סְעוּדָתוֹ לַשָּׁמַיִם.
Traduction
Le terme ''dans ma pauvreté'', dit R. Abin, n’est qu’une expression d’humilité (David était riche); seulement, les richesses sont nulles, selon lui, devant le maître de tout l’univers. Selon une autre explication, il faut donner à ce terme un sens tout différent, non celui de pauvreté, mais celui de privation: c’est-à-dire, il se privait pour ses repas ou ses autres dépenses, afin de pouvoir consacrer d’autant plus au ciel.
Pnei Moshe non traduit
א''ר אבין. כלומר א''נ כדר' אבין דלהכי קאמר בעניי לפי שאין להתפאר בעשירות לפני מי שאמר והיה העולם שהכל שלו הוא:
בעינוי שהיה מתענה. שהיה מצמצם בסעודתו שלא כדרך המלכים בשביל להקדיש לשמים.
הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִּי קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהָתַנֵּינָן רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל לוֹ עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. אָמַר לֵיהּ תִּיפְתָּר בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּי. וְהָתַנִּי נָפַל לוֹ עָלֶיהָ וּפִירֵס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּהּ. אָמַר לֵיהּ עוֹד הִיא בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּי. וְהָתַנִּי רִבִּי חִייָא שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מִתְכַּתְּשִׁין עַל הָעוֹמֶר וּבָא עָנִי אַחֵר וַחֲטָפוֹ מִלִּפְנֵיהֶן זָכָה בָּהּ. אָמַר לֵיהּ עוֹד הִיא בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּי.
Traduction
– Mais, fut-il objecté par R. Jacob bar Idi à R. Simon b. Lakish, n’a-t-on pas enseigné (224)Mishna, IVe partie, (Baba Metsia 1, 4): ''Si l’on a vue une trouvaille sur laquelle on s’est jeté et qu’au même moment, un autre vient s’en emparer, celui-ci y a des droits? '' (pourquoi n’est-ce pas au premier?) Ceci ne forme pas une contraction avec ce qui a été dit précédemment, car il s’agit du cas de défaut de déclaration faite par le propriétaire, réclamant ce qui est contenu dans l’espace des 4 coudées qu’il occupe. De même, notre Mishna dit: ''S’il s’est jeté sur la pea, ou s’il a étendu son manteau sur elle (pour se l’approprier), on la lui retire.'' Ceci aussi est dit dans l’hypothèse où ce pauvre n’aurait pas énoncé la formule d’acquisition. Mais R. Hiya n’a-t-il pas dit (225)Tossefta sur Pea 2.: Si deux pauvres se disputent la possession d’une gerbe de blé et qu’un autre pauvre vienne la leur enlever, on le considère comme le légitime acquéreur (et pourtant les 2 premiers possesseurs en étaient plus rapprochés)? C’est qu’il s’agit aussi du cas où ces 2 personnes auraient omis ladite formule.
Pnei Moshe non traduit
השיב ר' יעקב בר אידי קומי ר''ל. כצ''ל וכן הוא בגיטין ובפ' שנים אוחזין דמקשי לר''ל מהא דתני התם ראה את המציאה וכי' זה שהחזיק בה זכה בה ואמאי וליקנו לי' ד' אמות שלו:
תיפתר בשלא אמר יזכו לי ד' אמות שלי. כלומר אע''ג דממילא קונות לו מ''מ הכא כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד''א לא ניחא ליה דהא לא אמר מידי:
והתני הכא נפל לו עליה וכו'. וקס''ד דבפאה הואיל והתורה זכתה לו גילוי דעתו לאו מידי הוא ואם ד''א קונין לו אמאי לא קנה:
א''ל עוד היא. ה''נ טעמא דשלא אמרי וכו' דאף בפאה אמרינן כיון דגלי אדעתיה דבנפילה הוא דניחא ליה דליקני לאו כלום הוא:
והתני ר' חייא. בתוספתא שם:
שנים שהיו מתכתשין. היו כותשין א' לחבירו ומריבין זה עם זה על עומר אחד ובא עני אחר וחטפו מלפניהן זכה בו והא הכא דלא נפילה ולא גילוי דעת איכא ואמאי זכה האחר:
עוד היא בשלא אמרו. ה''נ משום האי טעמא הוא דכיון שהיו מרובין יחד ולא אמרו כל הקודם בד''א יזכה גלו אדעתייהו דלא ניחא להו למיקני בד' אמות:
Peah
Daf 22a
משנה: הִקְדִּישׁ קָמָה וּפָדָה קָמָה חַייָב. עֳמָרִין וּפָדָה עֳמָרִין חַייָב. קָמָה וּפָדָה עֳמָרִין פְּטוּרָה שֶׁבִּשְׁעַת חוֹבָתָהּ הָֽיְתָה פְטוּרָה. וּכְיוֹצֵא בוֹ הַמַּקְדִּישׁ פֵּירוֹתָיו עַד שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת וּפְדָּאָן חַייָבִין וּמִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעְשְׂרוֹת וּפְדָּאָן חַייָבִין. הִקְדִּישָׁן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ וּגְמָרָן הַגִּזְבָּר וְאַחַר כָּךְ פְּדָאָן פְּטוּרִין שֶׁבִּשְעַת חוֹבָתָן הָיוּ פְטוּרִין.
Traduction
Si, après avoir déclaré sacré le blé sur pied, on le rachète dans le même état, on est tenu de prélever les diverses parts des pauvres. Si la déclaration a eu lieu pour le blé en gerbes et le rachat de même, l’obligation subsiste. Mais, si après avoir déclaré le blé sacré lorsqu’il était sur pied (236)Et il a été coupé par le trésorier des saintetés., on le rachète en gerbes, on est dispensé des prélèvements; puisqu’au moment où l’obligation subsistait, le blé en était dispensé (par son caractère sacré). De même (237)Au (Halla 3, 4), ce se retrouve textuellement., celui qui déclare ses fruits sacrés avant qu’ils aient passé par la période où ils sont soumis à l’obligation de la dîme, puis les rachète, est obligé de prélever la part des lévites sur ses produits (238)L'obligation n'a commencé qu'après le temps du rachat.; ou si on les consacre après cette période et qu’ensuite on les rachète, on est aussi tenu aux prélèvements. S’ils ont été consacrés avant l’achèvement des travaux préparatoires (constituant l’obligation), que le trésorier des dépôts sacrés ait terminé ce travail, et qu’ensuite on les ait rachetés, ces produits sont dispensés de toutes les parts, puisqu’au moment où ils eussent été passibles de prélèvements, ils en étaient dispensés par leur caractère sacré.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עומרין ופדה עומרין חייב. בשכחה:
קמה ופדה עומרין פטורה. דמקרא דממעטינן קציר עכו''ם ממעטינן נמי קציר הקדש כדדריש בספרי מקצירך ופטור גם משכחה כרבנן דלעיל דילפי שכחת עומר משכחת קמה גבי נכרי. וה''ה נמי גבי הקדש:
עד שלא באו לעונת המעשרות. כמו ששנוי הוא בפ''ק דמעשרות ואם משהגיעו לעונת המעשרות עדיין ביד הגזבר היו פטורין ואם לאו אין ההקדש פוטרן.
וגמרן הגזבר. שנגמרו בעודן ביד הגזבר:
משנה: נָכְרִי שֶׁקָּצַר אֶת שָׂדֵהוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּיר פָּטוּר מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה. רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב בְּשִׁכְחָה שֶׁאֵין הַשִּׁכְחָה אֵלָּא בִשְׁעַת הָעִימּוּר.
Traduction
Un étranger idolâtre, qui après avoir moissonné son champ, s’est converti au Judaïsme, est dispensé de prélever les diverses parts des pauvres, comme cueillette, oubli et pea (232)Au moment de la moisson, qui est l'instant de l'échéance, il n'était pas encore Juif.. Selon R. Juda, il est tenu de donner la part d’oubli, parce que l’on prélève cette portion sur le blé en gerbes (or, à ce moment, il était déjà juif).
Pnei Moshe non traduit
מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח''כ נתגייר פטור. ובת''כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח''כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה:
שאין שכחה אלא בשעת העמור. כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר''י:
משנה: פֵּיאָה אֵין קוֹצְרִין אוֹתָהּ בְּמַגָּלוֹת וְאֵין עוֹקְרִין אוֹתָהּ בְּקַרְדּוּמוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכּוּ אִישׁ אֶת רְעֵהוּ. שָׁלוֹשׁ אוֹבָּעְיוֹת בַּיּוֹם בְּשַׁחַר וּבְחַצּוֹת וּבְמִנְחָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. שֶׁל בֵּית נָמֶר הָיוּ מַלְקִיטִין עַל הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוֹמָן וְאוֹמָן.
Traduction
On ne doit pas couper la pea avec des faux, ni l’extraire à coups de hache, de crainte qu’il n’y ait des rixes dangereuses parmi les pauvres. Trois fois par jour, le matin, à midi et avant le soir, les pauvres peuvent demander leur part au propriétaire (228)''Selon Maïmonide, il s'agit des demandes; mais, selon le Talmud, le propriétaire est tenu de se présenter.''. Selon R. Gamliel, on a fixé ce nombre, pour que le propriétaire ne se présente pas moins souvent; et, selon R. aqiba, pour qu’il ne le dépasse pas. Chez les gens de Beth-Nemer (Jos 13, 27), on divisait la moisson en séries, par une corde, et on laissait la pea sur chaque portion ainsi délimitée (229)De cette façon, les pauvres, sans attendre, prélevaient de suite leur part. Littéral: de chaque sillon ugmos (avec ellision du g.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פאה אין קוצרין אותה במגלות. שקוצרין בהם חטין ושעורין:
בקרדומות. הן הברזלים גדולות עקומים שקוצרין בהן שיפון ושבולת שועל:
כדי שלא יכו איש את רעהו. כשיבואו לידי קטטה:
שלש אבעיות ביום. אבעיות מל' נבעו מצפוניו הוא כדקאמר בגמ' ובג' זמנים אלו הב''ה נגלה ונראה בתוך שדהו שיבאו עניים ויקחו:
בשחר וכו'. מפר שיש שבאין בשחר וכו' כדמפרש בגמ':
אלא כדי שלא יפחתו. מג' זמנים הללו ור''ע ס''ל שלא יוסיפו והלכה שלא יפחתו ושלא יוסיפו כ''א בג' זמנים אלו נותנין הפאה וצריך שיהא הבעה''ב נגלה בכל ג' זמנים הללו לפי שאין לעניים ליטול פאה שלא מדעת בעה''ב כדתני בתוספתא פ''ב:
של בית נמרה. שם מקום כדכתיב את בית נמרה:
היו מלקיטין על החבל. שהיו קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחין פאה להחבל וחוזרין וקושרים וקוצרים ומניחין פאה והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה דבר זה היו מזכירין אותם לשבח כדקאמר בגמ':
הלכה: מַהוּ אֹבָּעְיוֹת אָמַר רִבִּי בּוֹן דְּתֵימַר אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂיו נִבְּעוּ מַצְפּוּנָיו.
Traduction
Que signifie le mot twy[ba de la Mishna? Il a le sens de présentation, dit R. Aboun, comme dans ce verset (Ab 1, 6): Comme Esaü a été fouillé, comme ses cachettes ont été découverts, w[bn (de même, le propriétaire doit se montrer).
Pnei Moshe non traduit
גמ' נבעו. נתגלו מצפיניו:
הלכה: וְלָמָּה תַּנִּיתָהּ תְּרֵין זִימְנִין. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם בַּר פְּדָיָה אַחַת לְמֵרוּחַ וְאַחַת לִשְׁלִישׁ. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי בָּא וַחֲבֵרָיָא. חֲבֵרָיָא אָֽמְרֵי אַחַת לְמֵרוּחַ וְאַחַת לִשְׁלִישׁ. רִבִּי בָּא מְפָרֵשׁ בְּחַלָּה לְמֵירוּחַ. וּבְפֵיאָה בִשְׁלִישׁ.
Traduction
Pourquoi a-t-on enseigné deux fois (ici et au traité Halla) cette Mishna relative à la consécration des fruits? R. Yona, R. Hiya et R. Josué b. Levi répondent au nom de Bar-Padia, qu’il y a 2 périodes d’obligations de la dîme, l’une à l’amoncellement du blé, l’autre lorsque le blé n’est arrivé qu’au tiers de sa hauteur habituelle (239)A ce moment, on peut encore en manger un peu, non faire un repas complet, sans la rédimer.. Selon R. Yossé, R. Aba et ses compagnons diffèrent d’avis (pour l’application): ses compagnons disent qu’une fois il s’agit du cas où c’est antérieur à l’amoncellement et une autre fois lorsque cela s’est fait avant que le blé ait grandi d’un tiers de sa hauteur habituelle (sans indication plus précise); R. Aba au contraire indique qu’au traité Halla il s’agit de l’amoncellement, ici de la croissance.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולמה תניתתה תרין זמנין. הך כיוצא בו המקדיש פירותיו וכו' תנינן הכא ותנינן לה נמי בפ''ג דחלה ותרי זימני למה לי:
אחת למירוח ואחת לשליש כלומר חדא מתני' איירי בהקדיש פירות תלושין דבהן הולכין אחר גמר מלאכתן למעשרות והיינו מירוח שאם נתמרחו ביד הגזבר ואח''כ פדאן פטורין ואם פדאן קודם מירוח חייבין במעשרות וחדא מתני' איירי במקדיש פירות מחוברין לקרקע דבהן הולכין אחר הגעה לעונת המעשרות והיינו שליש כדתנן בפ''ק דמעשרות דעונת המעשרות בתבואה וזתים משהביאו שליש ואם פדאן עד שלא הביאו שליש ביד הגזבר חייבין ואם אחר שהביאו שליש ביד הגזבר פדאן פטורין:
ר' יוסי אמר ר' בא וחברייא. בהא דחבריא אמרי סתם אחת למירוח ואחת לשליש ור' בא מפרש לה הי מתני' איירי בהכי והי מתני' איירי באידך:
בחלה. במתני' דחלה איירי בתלושין ובהן הולכין אחר המירוח ובמתני' דפאה דהכא איירי במחוברין ובהן בשליש תליא מילתא וטעמא דהתם תני ברישא דהך כיוצא בו וכו' הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' וכמו ברישא דאיירי בתלוש ובגמר מלאכה תליא מילתא דגלגול הוי גמר מלאכה לחלה ה''נ בסיפא במקדיש פירות תלושין איירי ובגמר מלאכתן והיינו מירוח תליא מילתא אבל הכא במתני' דפאה דאשכחן דבשליש תליא מילתא כדלקמן מוקמינן הסיפא דכיוצא בו וכו' במקדיש פירות מחוברין והולכין אחר שליש:
הלכה: יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַה טַעֲמָא דְרַבָּנָן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב רִבִּי חִזְקִיָּה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל כְּתִיב וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ קָמָה אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁכְחַת קָמָה יֵשׁ לוֹ שִׁכְחַת עֳמָרִין. וְאֶת שֶׁאֵין לוֹ שִׁכְחַת קָמָה אֵין לוֹ שִׁכְחַת עֳמָרִין.
Traduction
L’opinion que vient d’exprimer R. Juda est parfaitement juste. Quel est le motif des autres rabbins qui sont d’un avis contraire? C’est que, disent R. Yossé au nom de Rav, R. Hiskia et R. Juda au nom de Samuel, il est écrit (Dt 24, 19): si tu oublies des gerbes dans le champ; ces mots constituent le droit d’oubli pour le blé sur pied (233)Voir Sifri, fin de la section Ki-Thetsé.. Or, le droit d’oubli pour le blé sur pied entraîne aussi le droit d’oubli pour les gerbes; mais ce droit ne peut pas s’exercer lorsque le blé sur pied n’en était pas passible (lorsque, comme au présent cas, le propriétaire était idolâtre jusqu’à la moisson).
Pnei Moshe non traduit
גמ' יאות א''ר יודה ומ''ט דרבנן. דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה:
את שאין לו שכחת קמה. כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג''כ בשכחת העומרין:
בְּשַׁחַר וּבְחַצּוֹת וּבְמִנְחָה. בְּשַׁחַר מִפְּנֵי הַמֵּנִיקוֹת. וּבְחַצּוֹת מִפְּנֵי הַתִּינוֹקוֹת. וּבְמִנְחָה מִפְּנֵי הַנְּמוּשׁוֹת.
Traduction
Le matin, à midi et avant le soir.'' L’accès doit être libres aux pauvres le matin, à cause des femmes qui nourrissent (elles sont plutôt libres de sortir de bonne heure, pendant que l’enfant dort); à midi, à cause des enfants (c’est l’heure habituelle de leur sortie), et enfin vers le soir, pour les infirmes (230)Voir Babli, Baba Metsia 21b, et ci-après, ( 8, 1) ou retardataires (qui mettent un temps bien plus long pour arriver).
Pnei Moshe non traduit
בשחר מפני המניקות. שצריכות לאכול בתחילת היום:
מפני התינוקות. קטנים שאינם נעורים בבקר ואינם מגיעים להשדה עד חצי היום:
מפני הנמושות. הזקנים ההולכים על משענתם ואינם מגיעים להשדה עד זמן מנחה:
יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהָיוּ שׁוּתָפִין בְּקָמָה חֶלְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַייָב וְחֶלְקוֹ שֶׁל גּוֹי פָּטוּר. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה בִּמְחוּלֶּקֶת.
Traduction
Si un israélite et un étranger idolâtre possèdent en commun (234)Tossefta, sur ce traité. du blé sur pied, la part de l’Israélite est soumise aux prélèvements dus, mais la part de l’idolâtre en est dispensée. – R. Hiskia dit au nom de R. Jérémie que c’est un point en discussion (235)''Selon remarque du commentaire d'Elie Fulda (dont Frankel ne parle pas), cette observation de R. Hiskia devrait se trouver plus loin, et il faut attribuer aux rabbins, en désaccord avec d'autres sages, l'avis dit à la fin de la Mishna suivante: '''' Si après avoir déclaré sacré le blé sur pied, on le rachète en gerbe, on est dispensé de tout ''''.'' (et d’après un autre avis, le tout est dispensé).
Pnei Moshe non traduit
ישראל וגוי וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
במחלוקת. לאו ד''ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו''ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו''ם ממחא אבל אין העכו''ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו''ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח''כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו''ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף. וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ. הָא אִם רָצָה לִפְחוֹת אֵינוֹ פּוֹחֵת.
Traduction
Selon R. Gamliel, on a fixé ce nombre pour que le propriétaire ne se présente pas moins souvent.'' Il résulte de la déclaration de R. Gamliel que si le propriétaire veut bien se présenter encore plus souvent, cela lui est loisible. Au contraire, selon R. aqiba, il importe que le propriétaire ne dépasse pas ce nombre; mais il peut se présenter moins souvent.
שֶׁל בֵּית נָמֶר הָיוּ מַלְקִיטִין אוֹתָהּ עִם הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוּמָן וְאוּמָן. תַּנִּי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מַזְכִּירִין אוֹתָן לִגְנַאי וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח. מַזְכִּירִין אוֹתָן לִגְנַאי שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין פֵּיאָה אֶחָד מִמֵּאָה. וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לִשְׁבָח שֶׁהָיוּ מַלְקִיטִין עַל הַחֶבֶל וְנוֹתְנִין פֵּיאָה מִכָּל אוּמָן וְאוּמָן.
Traduction
Chez les Gens de Beth-Nemer, on divisait la moissons en séries, par une corde, et on laissait la pea pour chaque portion ainsi délimitée.'' On a enseigné que, selon Aba-Shaoul, ce fait a été raconté à la fois comme blâme et comme éloge: le fait était blâmable, parce qu’il en résultait que l’on donnait une part de pea sur cent (au lieu d’un 60ème), et il était digne d’éloge en ce que l’on avait soin de délimiter la moisson en séries, au moyen d’une corde, et d’en laisser la pea pour chaque portion délimitée (pour que les pauvres attendent moins).
Pnei Moshe non traduit
מזכירין אותן לגנאי על דבר אחד שהיו נוהגין ליתן פאה אחד ממאה כתרומת מעשר ולא אחד מששים כדתנן פ''ק:
ומזכירין אותן לשבח וכו'. על דבר זה הוא לשבח לפי שהעניים לא היו צריכין להמתין עד שיכלו כל השדה:
תַּנִּי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי חֲמִשָּׁה דְּבָרִים לֹא יִתֵּן אָדָם פֵּיאָה אֶלָּא בְסוֹף שָׂדֵהוּ. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִייִם. וּמִפְּנֵי בִיטּוּל עֲנִייִם. וּמִפְּנֵי הָרַמָּאִין. וּמִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וּמִשּׁוּם שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָֽׂדְךָ. מִפְּנֵי גֶּזֶל עֲנִייִם כֵּיצַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם הַשָּׁעָה פְּנוּיָה וְיֹאמַר לִקְרוֹבוֹ עָנִי בֹּא וְטוּל לָךְ אֶת הַפֵּיאָה. מִפְּנֵי בִיטּוּל עֲנִייִם כֵּיצַד שֶׁלֹּא יְהוּ עֲנִייִם יוֹשְׁבִין וּמְשַׁמְּרִין כָּל הַיּוֹם וְאוֹמְרִים עַכְשָׁיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה עַכְשָׁיו הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה אֶלָּא יֵלְכוּ וִילַקְּטוּ בְשָׂדֶה אֲחֶרֶת וְיָבוֹאוּ בִשְׁעַת הַכִּילּוּי. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין כֵּיצַד שֶׁלֹּא יֹאמַר כְּבָר נָתַתִּי וִיהֵא בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה וּמוֹצִיא אֶת הָרָע. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן כֵּיצַד שֶׁלֹּא יְהוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים אוֹמְרִים רְאוּ הֵיאַךְ קָצַר אִישׁ פְּלוֹנִי שָׂדֵהוּ וְלֹא הִנִּיחַ פֵּיאָה לָעֲנִייִם. וּמִשּׁוּם שֶׁאָֽמְרָה תוֹרָה לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָֽׂדְךָ.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Simon: pour cinq causes on ne doit laisser la pea des pauvres qu’à l’extrémité du champ (231)''Tossefta, ibid. 1; Torath Cohanim, section Kedoschin; Babli, Shabat 23a.''; à cause du vol, à cause de la perte du temps ou dérangement inutile des pauvres, à cause de l’apparence, et enfin parce qu’il est écrit dans la Loi: tu ne détruiras pas l’angle de ton champ (c’est l’angle seul qui doit subsister). 1° A cause du vol des pauvres: pour qu’il n’arrive pas à un propriétaire, au moment favorable où il n’y a personne, de dire à un parent pauvre: ''Viens et prends toute la pea pour toi''. 2° A cause du dérangement inutile des pauvres: pour que les pauvres n’aient pas besoin de passer la journée à attendre, en se disant à chaque instant que l’on va leur distribuer la pea; il vaut mieux qu’ils puissent aller faire leur récolte dans un champ, et arriver dans l’autre à la fin de la moisson. 3° A cause de la fraude: que le propriétaire ne puisse pas dire l’avoir déjà remise, puis faire un triage, garder ce qui est bon et donner le mauvais. 4° A cause de l’apparence: il ne faut pas que les passants puissent supposer que l’on a terminé la moisson sans donner la pea aux pauvres (remise pendant le travail). Enfin, 5° un texte formel de la Loi le prescrit ainsi: tu ne moissonneras pas entièrement l’angle de ton champ.
Pnei Moshe non traduit
תני וכו'. בתוספתא פ''ק ושם גריס מפני ד' דברים:
את השעה קנוייה. כלומר פנויה וקנויה לו לעשות כן:
אָמַר רִבִי יָסָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוֹ בְגִיטִּין מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמַתָּנָה. רוּבָּהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרוּבָּהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רוּבָּהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מַה אִם מְצִיאָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בָּהּ מִדַּעַת אַחֵר הֲרֵי הוּא זוֹכֶה בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. מַתָּנָה שֶׁהוּא זוֹכֶה בָהּ מִדַּעַת אַחֵר לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רוּבָּהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה אִם מַתָּנָה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה בָּהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הוּא זוֹכֶה בָּהּ מִדַּעַת אַחֵר. מְצִיאָה שֶׁהוּא זוֹכֶה בָהּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא 22a כָּל שֶׁכֵּן.
Traduction
La règle relative aux 4 coudées, dit R. Yossa au nom de R. Yohanan, s’applique à la validation des actes de divorce (226)La Mishna de (Gitin 8, 2), dit: si à une femme qui se trouve dans la rue on jette un acte de divorce, il n'est pas valable s'il tombe plus près de l'homme, mais il l'est s'il tombe près d'elle, à moins de 4 coudées., non aux donations(il ne suffit pas de les jeter dans cet espace pour qu’il y ait don). Mais l’assertion de R. Yohanan et celle de R. Simon b. Lakish aboutissent chacune à une conclusion plus étendue. Voici comment raisonne R. Simon b. Lakish: si une trouvaille, dans la possession de laquelle on n’a pas été mis par la volonté d’autrui, est acquise par le simple fait de ce qu’elle se trouve dans l’espace des 4 coudées environnantes, à plus forte raison doit-il en être de même pour les dons, provenant d’autrui. R. Yohanan, au contraire, raisonne ainsi: si un objet donné, qui n’est pas acquis par le simple fait de ce qu’il se trouve dans les 4 coudées environnant le destinataire, peut avoir été acquis par la volonté d’autrui, à plus forte raison doit-il en être de même pour la trouvaille que l’on acquiert dans les 4 coudées environnantes.
Pnei Moshe non traduit
זו בגיטין. התם בהזורק קאי ואגב הא דלעיל מייתי לה נמי הכא דתנינן התם היתה עומדת ברה''ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת והיינו בד''א שלה כדמפרש לה שם ועלה קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין דד''א קונין לה משא''כ במתנה אין ד''א קונין לו:
רובה דר' יוחנן ורובה דרשב''ל. כלומר רבותא וחידוש יש בדבריהם מה שיש לתמוה ולהקשות על שניהם:
רובה דר''י זהו החידוש ומה שיש להקשות על דברי ר' יוחנן דקאמר ר' יסא משמיה דהא מדקאמר משא''כ במתנה ולא קאמר נמי ובמציאה דהא שמעינן לר' יוחנן בפ' שנים אוחזין והבאתי לעיל דפליג אר''ל וס''ל דאין ד''א קונין במציאה בכ''מ עד שתפול לתוך ידו וע''כ לומר דאמוראי נינהו ואליבא דר''י דר' יסא משמיה ס''ל דלא פליג ר' יוחנן אר''ל במציאה כ''א במתנה ס''ל דאין ד''א קונין לו והשתא קשיא ולאו ק''ו הוא:
מה אם מציאה. שאין דעת אחרת זוכה לו ד''א שלו קונין לו מתנה דדעת אחרת מקנה וזוכה לו לא כ''ש דד''א יהו קונין לו:
רובה דר''ש בן לקיש. וכן קשיא על דר''ל בהא דאמר לקמן בהלכה ו' אין אדם זוכה לחבירו במציאה דס''ל המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואמאי והא ק''ו הוא:
מה אם מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד''א. דהא לא אשכחן דפליג על ר' יוחנן במתנה הרי הוא זוכה בה מדעת חבירו מציאה שד''א קונין לו כדאמר ר''ל לעיל לא כ''ש יזכה לו חבירו:
הָתִיב רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְהָתַנֵּינָן וְכֵן לְעִנְיָן הַקִּידּוּשִׁין. אָמַר לֵיהּ הִיא גִּיטִּין הִיא קִידּוּשִׁין. וְהָתַנֵּינָן וְכֵן לְעִנְיָן הַחוֹב. אָמַר לֵיהּ שֶׁכֵּן אִם אָמַר לֵיהּ זֹרְקֵהוּ לַיָּם וִיהֵא מָחוּל לָךְ מָחוּל לוֹ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ קָרוֹב לְלֹוֶה זָכָה הַלֹּוֶה. וְתַנֵּינָן קָרוֹב לַלֹּוֶה הַלֹּוֶה חַייָב שֶׁכֵּן אִם אָמַר לַיהּ זֹרְקֵהוּ עַד שֶׁיִּכָּנֵס לִרְשׁוּתִי וַעֲדַיִן לֹא נִכְנַס בִּרְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כָּל אִילֵּין תֲתוּבָתָה דַּהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מָתִיב קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מוֹתִיב קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מְקַבֵּל מִינֵיהּ פָּתַר לֵיהּ בְּאִילֵּין פִּיתְרָיָא.
Traduction
Mais, objecta R. Zeira devant R. Yassa, n’a-t-on pas dit (dans cette même Mishna, qu’il en est de même (pour l’espace) si l’on a jeté un contrat de mariage? (N’est-ce pas contraire à sa conclusion?) -C’est que, fut-il répondu, les contrats de divorce ou de mariage se ressemblent sous ce rapport. -Mais n’a-t-on pas enseigné aussi qu’il en est de même pour les actes de dettes contractées (227)Lorsque cet acte, après avoir été jeté, se trouve perdu ou brûlé, il appartient à celui qui en était le plus proche.? -C’est différent, lui fut-il répondu (il ne s’agit pas de la distance), et si le créancier rend l’engagement au débiteur, en lui disant: ''tu peux le jeter à l’eau, je t’en fais grâce'', la dette est annulée. Puisqu’il en est ainsi, au cas où la créance se trouverait auprès du débiteur, celui-ci devrait être considéré comme le possesseur; et pourtant l’on enseigne qu’en ce cas le débiteur continue à rester engagé? (N’y a-t-il pas là contradiction?) Non, c’est qu’au moment où le débiteur disait au créancier: ''Jette l’acte dans ma propriété, dans ma limite légale de possession'', l’acte ne s’y trouvait pas encore (il restait donc débiteur). R. Abahou dit:toutes les objections présentées par R. Zeira devant R. Yossa l’ont été par R. Simon b. Lakish devant R. Yohanan, qui les accueillait (vu leur peu de gravité); et il y a été répondu par les observations qui précèdent.
Pnei Moshe non traduit
והא תנינן. שם בפ' הזורק.
וכן לענין הקידושין דד''א קונין וקס''ד דקידושין כמתנה הם וקשיא על ר' יסא בשם ר' יוחנן:
היא גיטין היא קידושין. דין אחד להן דרחמנא אקשינהו דכתיב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:
והתנינן. שם.
וכן לענין החוב. ומ''ש מתנה מן החוב:
א''ל שאני חוב שכן אם א''ל זרקהו לים. כלומר דס''ד דבהכי מיירי התם שא''ל המלוה זרקהו לים ובזה יהא מחול לך והלכך קרוב למלוה בד''א שלו פטור הלוה:
מעתה אפי' קרוב ללוה. ואי דמיירי דא''ל זרוק קרוב לים ותיפטר א''כ אפי' קרוב ללוה ונאבד יזכה הלוה ויפטר ואנן תנינן שם קרוב ללוה הלוה חייב:
שכן אם אמר וכו'. כלומר דמשני דהכי קאמינא דמיירי שאמר לו זרוק חובי ובתחלה שיכנס לרשותי והלכך בעינן שיכנס בתחילה לרשות המלוה ואם אח''כ נאבד פטור הלוה אבל אם קרוב ללוה הוא עדיין לא נכנס לרשות המלוה והלכך חייב הלוה.
כל אלין תתובתה. כל אלו הקושיות ממתני'.
דהוה מותיב ר' זעירא לפני ר' יסא כן היה ג''כ מקשה ר''ל לר''י בעצמו על הא דאמר במתנה אין ד''א קונין וקיבל ר''ל מן ר''י כל הני פתרי ושינויי דשני ליה ר' ייסא לר' זעירא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source